אצלינו בבית טבעוניים, משתמשים במוצרים אקולוגים, ממחזרים, לא מחוברים לחברת החשמל, אפילו הפסולת מהשירותים שלנו הופכת לגז בישול…
ועם כל זה- למה אני לא נלהבת מהגל החדש של המודעות להתחממות גלובלית?

אני חיה וחוקרת אורח חיים בר קיימא כבר שנים.
וגם התרגשתי במחאת האוהלים כשהיה נראה שאני וחברים שלי לפתע לא לבד ועוד אנשים יוצאים לרחובות ומוחים על משהו.
וגם התלהבתי בטירוף כשמסעדות טבעוניות צצו בתל אביב כפטריות אחרי הגשם.
וגם אני הרגשתי חצי מועצמת מהקמפיין שנשים יבחרו מה קורה ברחמן.
וכן גם אני הזלתי דמעה בנאומים הראשונים של גרטה. כי יש לי לב. ואיכפת לי מכדור הארץ וזו פאקינג ילדה עם אספרגר שנואמת לאו”ם וכולם מקשיבים לה וכן זה נתן לי תחושה שאולי משהו כאן זז.
אבל לא לאורך זמן.
למה?

כי אני יודעת לזהות כשדוחפים לי פרפגנדה,
**********אפילו ובמיוחד כשהיא תואמת את הדעה שלי.************
משהו הרגיש לי מסריח. והתחלתי לחשוב רגע, אני אנדרדוגית, אני הוירוס במערכת הזאת,
מה הדעות שלי עושות במיינסטרים?!?!? נרדמתי והתעוררתי בעולם מתוקן?
למה כל הדברים שאני מאמינה בהם כמו קיימות טבעונות שמירה על האדמה, מפומפמים בדיוק באותם הערוצים שמחזיקים אנשים שרודפים רק שליטה וכוח?
למה לפתע כל הגנים ובתי הספר מדברים על זה? למה סלבריטאים נואמים על זה בנאומי זכייה שלהם בפרסים? למה נתנו לגרטה להיכנס לאו”ם ולנאום שם ולצלם את זה ולהפיץ את זה לכל העולם?

אני יודעת מה קורה למורדים אמתיים, אלו שבאמת מסכנים את הממסד. אלו שבאמת עושים שינוי.
הם נרדפים. הם מקבלים איומים על חייהם, הם נעלמים לפעמים מפני האדמה.
הם לא מקבלים סיקור נרחב בכל ערוץ חדשות בפריים טיים.
הם לא נדחפים לכל פלטפורמה אפשרית, ובטח לא משווקים להמונים כאילו היו בקבוק קוקה קולה.
יש פה אינטרס. יש פה קמפיין. אבל מה מוכרים בו? ולמה?

אז חקרתי.
כמובן שהדברים לא קרו בקנה מידה הליניארי הזה.
אני כבר שנים רבות מתוודעת עוד ועוד לתכנים ששייכים למי מנהל פה את ההצגה.
זאת כמובן ברמה האנושית אני לא מדברת על המנהל האמתי של ההצגה- הרוח הגדולה, המוסט היי- אלוהים- בחרו את השם שלכם…

לקח לי שנים לעכל את העובדות שגיליתי בדרך ועוד כמה שנים כדי לא להתפרק רגשית מהעוצמות של הכאב שחשתי,
מהבגידה שחשתי, בעקבות המידע שגיליתי. ותאמינו לי שאני עוד לא יודעת פסיק ממה שקורה.
לכן אני מודעת לעובדה שבפוסט אחד אני לא אוכל לשתף אתכם בכל המידע הזה
אבל אני אנסה לתת מה שאני יודעת ותוכלו להמשיך לחקור לבד.כל המידע נגיש במרחק חיפוש גוגל אחד.

אז מי עושה לנו את זה?
אז קודם כל- התשובה היא אנחנו.
בכל תחום בחיים שויתרנו בו על שליטה על חיינו אתם תראו מישהו אחר עומד שם ואומר לנו מה לעשות.
וככל שנלמד יותר ויותר ונתחיל לקחת את השליטה או יותר נכון את האחריות הזאת בחזרה
אנחנו נראה תוצאות יותר של איזון ובריאות
כאשר מה שאנחנו רואים עכשיו הוא כאוס. (זה אם נוריד את העיניים מהמסך ונסתכל לרגע על העולם האמתי.)

לדוגמא פעם סרטן היה מילה ממש נדירה ולמי שהיה את המחלה הזאת זה היה “וואוו יש לו סרטן.”
היום כולנו מכירים לפחות כמה אנשים שחלו במחלה הזו.
זה אומר שיש יותר ויותר סרטן בעולם.
כולנו רואים את זה כולנו יודעים את זה האם שאלתם את עצמכם פעם למה?
והאם יש משהו שניתן לעשות נגד זה
או שפשוט שיחררתם את השליטה והאחריות הזאת לאנשים שנראים סמכותיים עם חלוקים לבנים?
כי…אממ…זה לא ממש נראה שהם יודעים איך לעזור.
כפי שאתם שמים לב “אין לזה תרופה”.

אבל מי שיקח חזרה את השליטה והאחריות בתחום הבריאות שלו ויחקור קצת ימצא תרופות אפילו לסרטן.
אני חברה בקבוצות בפייסבוק שכל שני וחמישי מעלים שם צילומי מסך של אנשים שנרפאו מסרטן. ולא בשיטה של הרפואה המערבית.
אותם אנשים מתוך הפחד והיאוש היו חייבים לקחת חזרה אחריות וללמוד מה אשכרה יכול לרפא אותם.
זה בתחום הבריאות. אבל זה קורה בכל תחומי החיים.

יש לנו מקומות בחיים שהזנחנו,
כי סמכנו בתום לב על אחרים שידעו לטפל בהם.
מה שקרה זה שעם הזמן אנשים שמאוד אוהבים שליטה וכוח התלבשו על המקומות האלו.
מה בא קודם אני לא יודעת…
מה שבטוח היום יש מערכת לכל דבר וכל המערכות האלו חולות
וכמעט כולכם יסכימו איתי שהן חולות
אבל לא הרבה יעשו שינוי בחיים בשביל לצאת מהן ויחכו שהן ישתנו כשזה לא ממש קורה.

מערכת החינוך- מי היה מרצונו מקים היום מערכת שנראת כך?
מערכת הביטחון- אותה שאלה
מערכת הבריאות- כבר אמרנו
וכן הלאה וכן הלאה וכל הטוב הזה ארוז לנו תחת גג אחד יפה שנקרא ממשלה.

וכל פעם איכשהו
לא משנה מה הייתה ההבטחה של ראשי הממשלות ובעלי תפקידים לפני שנכנסו לתפקיד-
ברגע שהם בתפקיד לפתע הכל נשכח ונראה ששום דבר לא באמת משתנה.
אז מה זה אומר?
שמעל הממשלה יש עוד מישהו.
מישהו שיכול להכתיב לממשלה מה לעשות.
אחרת, כל ההבטחות היפות כבר היו מתגשמות והיינו חיים בשגשוג ובשלום…אבל זה לא ממש קורה.
אז מי זה? מי עושה לנו את זה?
והאם זה בכלל משנה?
הרי התשובה היא אנחנו. שנותנים לו.
האם זה משנה אם לבריון התורן בבית הספר קוראים יוסי או צביקה?
משנה איך התנהגנו מולו.
משנה אם הסכמנו לו לחטוף לנו את הסנדוויץ בהפסקת אוכל
או לתת לנו מכות
או להפחיד אותנו כך שנתנהג איך שהוא רוצה.
או שעמדנו מולו למרות שאנחנו מטר שישים
והסכמנו להגיד לא.
ותבענו חזרה את השליטה את האחריות את הכבוד העצמי שלנו.
למרות הפחד.

המשך יבוא.