אחד הסיפורים החזקים בשנה הזו היה מבחן ושינוי חזק שקיבלתי על עצמי לעשות.
לקראת סיום הקלטות האלבום הייתי צריכה לעבוד אבל לא מצאתי עבודה ואז נזכרתי שיש מישהו שיוכל לעזור לי למצוא..
הבחור שנזכרתי בו היה אדם בלתי מאוזן שלאן שהלך הייתה דרמה…
אבל בכל זאת ידעתי שאני צריכה לעבוד וחששתי שבלעדיו לא אמצא עבודה.
התקשרתי אליו ובאמת הייתה לו עבודה עבורי. מההתחלה התקשורת הייתה קשה,
הרגשתי שאני מאוד מאוד מתפשרת על שלוות הנפש שלי והכל בשביל מה, כסף לאלבום ,
שידעתי שהמטרה הכי חשובה לי בעולם ובשלב ההוא כבר קרעתי את עצמי בעבודה חצי שנה …
מה זה עוד חודש אמרתי לעצמי..זה גם בונה אותי להתמודד.
במהלך העבודה הייתה עם אותו בחור 24 שעות ביממה.
זה היה מאוד מאוד מאתגר והלך והחמיר. האשמות ודרמה שלא הייתה שייכת אליי ורצון נואש בתשומת ליבי כל דקה…
אחרי כחודש הרגשתי מרוקנת.
הבטתי סביבי במקום שגרתי בו היה סולם באמצע החדר ….ומעליו פתח של אור.
ואמרתי לעצמי הנה עדי סימן מהבריאה תטפסי מעל הפחד ותצאי לאור.
הבנתי שתוצאות חיי כפי שהיו הן בגלל שפעלתי מפחד. וזה הכניס כאוס לחיי.

החלטתי להפסיק לפעול מפחד ולעזוב את העבודה.
הודעתי למנהל ומספר ימים לאחר מכן כבר נכנסתי לאוטו ששכרתי מחברה כדי לעזוב את המקום.
אבל מה
מסובבת את המפתח…צליל מוזר.
מסובבת שוב. לא נדלק. צליל מוזר
מסובבת
נדלק…עדיין צליל מוזר.כאילו האוטו משתעל.
ידעתי שככה לא אגיע נסיעה של שש שעות חזרה לאולפן…
הקול הפנימי שלי אמר …יש בית קפה בעיר סעי לשם ושם תהיה העזרה שלך.
מפה לשם ישב בבית קפה טכנאי שעזר לי והאוטו מת בזרועותיו אך לפחות יכולתי להשאיר אותו אצלו.
משהו כמו 4 תיקים, גיטרה, ואני, לבושה מעיל “לבן” שהוכתם אחרי שהייה של חודש ביער
עד שנראיתי כהומלסית שגרה ברחוב מספר שנים.
כיסוי שק השינה שלי אבד והייתי צריכה לסחוב אותו בשקית זבל שחורה ככה שאני נראית כהומלסית הסוחבת זבל.
התחיל לרדת גשם.

מה עושים, האם לוותר ולחזור?
הוצאתי את הגיטרה…
התחלתי לנגן…מסתבר שניגנתי מחוץ לפאב, לפתע הבעלים יצא מהפאב והזמין אותי להופיע בפנים.
נכנסתי עם תיקיי, תוך מספר דקות התחברתי להגברה , והופעתי…
הכל טוב ויפה, היה כיף אבל יש לי עדיין שש נסיעה חזרה לאשלנד להמשיך הקלטות…ואין אוטו.
לבריאה ולי יש מן הסכם בלתי כתוב אני נופלת ונותנת לה לתפוס אותי, זו השירה שלי לאלוהים להגיד אני סומכת עליך.
אז החלטתי לתפוס טרמפים.
הכנתי לי שלט …
“את משוגעת” כולם אמרו לי וכבר כמעט האמנתי להם…רק שהם לא מבינים שזה מה שעובד לי…
שעה עברה…גשם, הומלסית אחת עם שקית זבל עומדת בכביש מהיר…מי יעצור.
קר, רטוב,
לפני רגע הייתי באולפן המפואר של סילביה, מגשימה את חלום חיי,
כעת אני בכביש המהיר בשום מקום, רועדת מקור כמו כלב נטוש בצידי הכביש…
התחלתי לבכות.

מה חשבתי לעצמי , מה זה השטות הזאת החלו רחמים עצמיים בלה בלה בלה…
לא עברו עשר דקות….
עוצר אוטו קטן.
נוצות תלויות מהמראה. מוסיקה נעימה. ריח של שוקו. שמיכות מקסיקניות.
בחורה שנראיתה לי אז כמו מלאך. עיסוקה התנדבות עם אוטיסט והצלת חיות בר פצועות (!!!)
יוצאת מהאוטו בחיוך כאילו היה זה הדבר הטבעי ביותר בעולם.
“תני לי רק לפנות מקום לתיקים שלך!”
הדמעות המשיכו לרדת. הפעם משמחה.
ישבתי בשוק במושב ליד הנהג,
ממש בהלם.
הבריאה תפסה אותי.
רק שכל פעם אני שוכחת שזה ככה וברגע האחרון…תודה….
נסיעה של שלוש שעות,
עד לאמצע הדרך.
הבטחתי לשלוח עותק מהאלבום כשיהיה גמור.

היא ניסתה לעצור לי במקום מרכזי, אבל קרה דבר מצחיק,
כל פעם שניסתה לעצור פיספסה את הפנייה אפילו שהיינו עם מפה…
חשבתי לעצמי שבטח יש סיבה …

בסופו של דבר הורידה אותי בעיירה קטנה סמוכה..עיירה עם, נחשו, המון המון אבל המון הומלסים.
ירדתי בתחנת דלק שנקראת “arcon” מי שיבין את המשמעות והתדר יבין…
להזכירכם אני עוד עם המעיל והשקית…משתלבת היטב בין שלל ההומלסים שהיו שם.
אך הייתי אופטימית, הרי לפני שניה אספה אותי המלאכית, בוודאי שיאספו אותי עכשיו.
ניגשתי לאנשים שתידלקו ושאלתי אחד אחד אם אפשר להצטרף אך אף אחד לא הסכים…
אחרי כרבע שעה גירשו אותי מהתחנה…אז ניגשתי לחצות את הכביש לתחנה השניה שנקראית “hevron”
סמוך לתחנה…בניין של אגודת הבונים החופשיים.שימו לב לשמות והמיקומים…
היה קשה לסחוב את כל התיקים ולא כל כך נעים שמגרשים אותך…וגם ירד גשם.

בעומדי במעבר חצייה נעצרה מכונית לידי , אישה נראית אמידה הושיטה לי את ידה עם חבילה,
קצת חטיפים ,מים, תחבושות היגיניות, ערכה להומלסים.
לו רק הייתה יודעת שאני מפיקה בימים אלו אלבום בשווי 20,000 דולר…אבל המעיל עשה את הרושם…
הביטה בי. בחמלה שקשה לתאר.
המבט שלה שבר אותי והתחלתי לבכות בשנית, מרגישה שאני לא לבד ,גם אם בדרך קצת מוזרה.
המכונית המשיכה לנסוע, חציתי את מעבר החצייה ,
מולי חצתה הומלסית, הושטתי לה את החבילה…הבטתי בה באותו המבט. היא הופתעה, ושמחה.
התיישבתי בתחנת דלק, עם השלט לטרמפ,
טרמפ לא מצאתי אבל קיבלתי עשר דולר המלצה למקלט ללילה ובוריטו במספר דקות…
את הבוריטו הגיש לי לא פחות ולא יותר, הומלס.
למה? ככה! ראה שאני יושבת עם כל התיקים רועדת מקור
הניח שאני חיה כמוהו שאין לי בית וכסף והלך לקנות לו ולחבר שלו אוכל ועל הדרך קנה לי גם.
החוויה הזו, גרמה לי להתחיל לרעוד ולא מקור אלא מהתרגשות..
רק עדי שהתרגלה לא לאכול גלוטן ולא בשר הייתה צריכה לסרב לבוריטו…
לאחר מספר דקות חבר מתקשר
“איפה את? רוצה שאבוא לאסוף אותך?”
חשבתי על כך, שאם הוא בא הוא צריך לנסוע שעה וחצי וחבל כי ידעתי בליבי שאני יכולה להצליח למצוא טרמפ.
“אבל בוא נתפלל” אמרתי לו.
נשאנו תפילה…לא עברו שתי דקות והכרתי את ג’ון…

מה הוא עשה שם? נשדד! כן כן מספר דקות לפני שפגש אותי שדדו אותו…
התחלנו לדבר הוא הציע לאסוף אותי ואת ההומלס שרצה לתת לי בוריטו כדי שנתייבש מהגשם וננוח אצלו בבית.
הקול הפנימי אמר כן וכך היה. נסענו אליו הביתה.
בדרך התגלה לי אחד האנשים המרתקים ביותר שפגשתי אי פעם. מצא דרך לרפא סרטן עם סאונד, ועוד דברים שלא תאמינו..
הגענו לביתו ,שם חיכו לו שני בריונים עם חזות כאילו הם מהמשטרה או צבא…
התחילו צעקות בינהם …ההומלס עם הבוריטו כבר התכונן ללכת
ואמר לי שאם יתחילו יריות אפשר ללכת לבית שהוא מכיר. הרגעתי אותו.
אחד הבריונים ניגש אלי…ובקול סמכותי אמר
“גבירתי, האיש שאסף אותך מאוד מסוכן, זה לא הבית האמתי שלו ואני מציע לך ללכת מכאן ולא להיכנס לבית”
סרקתי אותו….הוא משקר. הוא האדם המסוכן מבינהם.
הודיתו לו על ההזהרה בנימוס
ולקחתי את תיקיי להיכנס לבית.

לא היה לי ספק שאני צריכה להיות שם ולעזור לג’ון…בינתיים הם רבים בינהם.
נכנסנו לבית אני והומלס הבוריטו ששמו היה גם ג’ון..
התרגשות גדולה מילאה אותי כשנכנסתי לביתו. חלל מקודש…עוד אישור לתחושתי שאני במקום הנכון.
את פני קידמה תמונה של ג’ון…מחובק עם דוקטור אימוטו, מסתבר שהיו חברים…
ליד התמונה היה …ראש. של נמר בנגלי. אמיתי….שסבא של גון שהוא נייטיב צד…נמר שאכל כאלף איש…
באמצע החדר…מיטת טיפולים בסאונד שמאוחר יותר קיבלתי עליה טיפול וגם הקלטתי בוידאו.
גיטרות מדהימות…חץ וקשת…וקערת התפילה של…הדאלי למה…ועוד ועוד ועוד…
כמה גאה הייתי בעצמי על האינטואיציה הנכונה…ידיעה שבתוך הכאוס אני בבית.
ג’ון נכנס נסער לחדר הייתה לי הזכות להרגיע אותו ,וכמובן טקסט מיד לחבר ,” כנס לאוטו ובוא אתה חייב לפגוש את ג’ון”
אותו הערב היה אחד מהבלתי נשכחים בחיי. החלפנו טיפולים עוצמתיים מאוד מצאתי חבר לחיים…
וכמובן שיום למחרת כבר הייתי חזרה באולפן.

ולמה הייתי צריכה לחלוק איתכם את הסיפור

כמה סיבות עיקריות:

1-כשאנחנו פועלים מפחד תוצאות חיינו משקפות את זה,
ואפשר לצאת מהמעגל רק על ידי פעולה שבבת אחת מפסיקים לפחד
כמו שעמדתי עם כל הדברים שלי בכביש בלי לדעת מה יהיה. רק לדעת שיהיה בסדר.

2-תלמדו להקשיב לקול הפנימי שלכם כי לפעול עם האינטואיציה
זה יותר בטוח מלהקשיב לאנשים עם קול סמכותי שמנסים לנהל אתכם…
כמו שני הבריונים בבית של ג’ון שתוכנתנו להקשיב לקולם כי הוא סמכותי.

3-יש שפע בעולם אם מסכימים לו לבטא את עצמו
וכשתיפלו מישהו יתפוס אתכם אם תסכימו לא לפחד ליפול.
לפעמים זו תהיה הרצפה אבל גם אז מבינים שלא קרה כלום ומתרוממים חזרה.
זה סיפור שמחזק אותי כל פעם שאני צריכה אומץ להחליט דברים חשובים.
או שהעתיד לא ידוע .מקווה שיתן לכם השראה בדרך כי לפעמים צריך להיות אמיצים ולסכן הכל בשביל הזדמנות לעוף.

והעיקר והעיקר… לא לפחד כלל.

בתמונה אני במסע בג’ונגל אחרי שנחיל נמלים לחש לי לעקוב אחריו
והוביל אותי לעץ עתיק וקסום. רק להקשיב…הכל מחובר.
אוהבת
עדי אושר.