כשאמרו לך לא,
כשכאב לך,
כשלא נפתחו הדלתות,
כשלא מצאת אפילו חלון…
זה לא כי נכשלת,
זה לא כי עשו לך,
זה לא בגללך או בגללם.
זה כי היית ציפור בתוך בית
לא שלך.
בחוץ, העצים קוראים לך.
השמש מחפשת להאיר
על עיניים עצומות.
להתיר את החושך.
כדי שתוכלי לראות.
ברגע אחד, דרך פתח צר או רחב,
משהו מוכר קורא בשמך.
הלב שיודע, מכיר את הדרך,
החוצה או פנימה אל תוך עולמך.
וכשהעצים כבר לא מפחידים ,
אז קל לך לעוף בשמיים כחולים,
לאסוף את הקשת לתוך עננים,
ולשיר על מה שחיכית לו שנים,
על בית נעים,
משלך.