כשפרח בוחר לפרוח,
הוא לא שואל שאלות.
האם הוא יצליח,
האם הוא יגשים את עצמו,
מה שאר הפרחים יחשבו…

הוא עושה את המיטב מהמים והמינרלים באדמה,
ועולה לפני השטח.
ואם בפני השטח יש משהו קשה שמפריע לו לצאת,
הוא לא עוצר לחשוב מה זה ולמה זה שם.
הוא לא מבחין בין סלע לכביש אספלט,
לא עוצר לכעוס על היזמים והקפיטליסטים ועל כל הבטון שעולה על האדמה.
הדבר היחיד שעובר לו בראש זה:
מכשול! זזים קצת שמאלה!
מכשול! זזים קצת ימינה!

כשאין לו מספיק שמש, הוא לא חושב:
“אוי רק לי אין מספיק שמש ולשאר יש”
“תראו את הפרח ההוא כמה שמש יש לו”
לא. הדבר היחידי שעולה לו לראש הוא:
“צריך שמש! להסתובב ימינה!”
“צריך שמש! להסתובב שמאלה!”

כשפרח בוחר לפרוח,
הוא לא עושה ניסיונות כדי לבדוק אם זה עובד.
הוא פרח! הוא נועד לפרוח! בוודאי שזה עובד!
ויש שלכת, גם לפרחים.
העלים הקטנים שלהם נופלים על האדמה,
בדיוק כמו העלים הגדולים של העצים.
ולא משנה להם מי מבחין במחזה הזה,
או שעצים מקבלים את כל הקרדיט על שלכת…

וכשאני עצובה, הפרחים מאמינים בי.
הם אומרים דברים כמו “אני מאמין בך”
“אני בוטחת בך, בטוח שתצליחי”
וכשפרח אומר את זה, זה על אמת
כי פרחים יודעים להאמין, הם פשוט יודעים.

☼♥
צאו החוצה לטבע 🙂